<h1>ראב"ן — ב"ב</h1>
<h2>דף נח:</h2>
ישראל שבא מחמת גוי שקנה מגוי קרקע שהיא של ישראל הרי הוא כגוי מה גוי אין לו חזקה דאפילו החזיק בו הגוי כמה שנים אינה מוחזקת בידו של גוי דסתם גוי אנס הוא ודילמא אנסה מישראל זה שהיתה שלו אלא בשטר שקנאה (מן) הגוי [מן] הישראל, אף בישראל הבא (מן) [מחמת] הגוי ולא החזיק בה הגוי או החזיק בה וכי קנאה מן הגוי החזיק בה כמה שנים וטען מינך זבנתה ואכלתי שני חזקה אינה חזקה דכיון דתחילת ירידתו בה היה מכח [גוי] אנס הוא בה ונתיירא זה למחות, כדפרישית לעיל דכל חזקה שתחילתה על ידי משכון או על ידי גזלנות אינו יכול ליטעון אחר כך קניתיה והחזקתי בה אלא אם כן יביא שטר שקנאה אחרי כן הכא נמי דמתחילתה על ידי אנס גוי באת לידו אינו יכול ליטעון אחרי כן קניתיה ממך והחזקתי בה אלא אם כן יביא שטר שקנאה. ואם תאמר מהא דתנו רבנן [גיטין נ"ח:] לקח מסקריקון ואכלה ג' שנים בפני הבעלים וחזר ומכרה לאחר אין הבעלים יכולין לומר ללוקח שני כלום היכי דמי אי דקא טעין ואמר מינך זבינתא אפילו ראשון נמי, אלמא הבא מן הנכרי טעין ואמר מינך זבינתא אית ליה חזקה. תריץ סקריקון שאני דתקינו רבנן ביה כי לקח מבעל הבית והדר מסקריקון דמקחו קיים הילכך כי טעין מינך זבינתא קודם מן הסקריקון ואכלתי שני חזקה הויא חזקה אבל לקח מן סקריקון וחזר ולקח מבעל הבית אפילו בשטר מקחו בטל דמחמת פחד סקריקון מזבין ולא גמר ומקני, אבל הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אמרינן התם דאין (חזקתו) בו דין סקריקון דאפילו לקח מן האנפרות וחזר ולקח מבעל הבית מקחו קיים, מיהו אשמעינן הכא דכי מתחילה בא לו מחמת גוי דאין מקחו קיים אלא בשטר. ואי ליכא דידע [ל"ו.] שהוא בא מחמת גוי ולא מחמת עצמו שטעין כשאמר לו מה אתה (אותה) [עושה] בתוך שלי והלה אמר קמאי דידי זבנה מינך גוי ומכרה לי והחזקתי בה מהימן מגו דאי בעי אמר מינך זבנתא והחזקתי בה. וכל אדם שהוא אנס או אלם אין חזקתו חזקה כי מתייראין למחות עליהם וכל מקום שאין יכול המערער למחות חזקת המחזיק אינה חזקה, וכן אין מחזיקין עליהם כי כל הקונה מהם ודאי נזהר בשטרו לעולם ולא מצי אמר היה לי שטר ואבד דכיון דאלם הוא אומר הלואי אם בשטרי אזכה בו, כדאמרינן דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהן.
